<h1>ראבי"ה סימן ק"פ</h1>
<h2>דף לט:</h2>
ניחזי אנן היתה למודית לראות וכו' עד קסבר רב פפא כ"ב מכ"ב מנינן וכו'. קשיא לי היכי פשיטא מהכא דחיישינן היכא דקבעה לה ווסת בימי זיבתה, דילמא הא דאקדים יום כ"ב [לראייתה, שהוא] יום כ"ז מיום כ"ז, דמנינן [נדה] ופתחה [מכ"ז], לאו משום כח הזיבה ה[ו]א אלא מפני שהיא לימודית לראות עונה או יותר ליום כ"ב לראייתה, שהוא ד' ימים לימי נדתה, וחיישא ליום כ"ב שקבעה בו כבר ווסת ולא עקרתו עדיין אע"פ שחל להיות בימי זיבה, מיהו מכח ימי קביעות נדתה הוא דחיישינן ולא מכח ימי הזיבה, כדאמרינן בשילהי פרק האשה שהיתה עושה [ס"ד ע"א] לימודית ש[א]ני, אע"ג דלאו ממש כי האי גוונא הוא. וליכא למימר [נמי] דמיום ששינת דוקא דאסרינן ליה (נמי) דקתני זה וזה אסורים, דכי מנינן שני פעמים כ"ב הוי מ"ד והיינו יום שמיני לראיית הנידות, שהוא ראשון ליום שהיא ראויה להיות בו זבה, שאם כן לא הוה צריך למימר וקסבר רב פפא נדה ופיתחה מכ"ז מנינן. ותו דלפי זה לא הוי פירכא מאי דמקשה רב הונא בריה דרב יהושע, כי מדייקת. [ותו קשה לי] לפרש, דהכא איבעיא לן אם קבעה ווסת בימי זיבתה אי חיישא אי לאו וקאמר רב פפא ניחזי אנן, (ולבסוף) ולקמן בסוף פרק האשה [שם] קאמר רב פפא דאפילו בחדא זימנא חיישא ואפילו בימי זובה, ופריך תניינא היתה לימודית וכו', ומשני אי מההיא הוה אמינא הני מילי בימי נדתה, פירוש כדדחי רב הונא בריה דרב יהושע הכא למילתא דרב פפא, אבל לימי זיבה, [פירוש] כשיטתיה דרב פפא דהכא [ד]נדה ופיתחה מכ"ז מנינן וכ"ב מכ"ב מנינן, אימא לא קמשמע לן רב פפא התם דאפילו הכי חיישינן ואפילו בחדא זימנא. ורש"י פירש הכא אי קבעה לה ווסת בימי זיבתה. ואומר אני דההוא קמשמע לן דהתם גמר לה רב פפא ממילתיה דרב יהודה אמר שמואל לפי סברת רב פפא דהכא, אבל ממתניתין בהדיא לא הוה יכול להבין ולחוש מה שתחוש דפרק בנות כותים אפילו בחדא זימנא. וההיא דרב פפא נקבעה בתר דפשיטא ליה מנחזי אנן דהכא. אבל מכל מקום ניחזי אנן גופיה קמשמע ליה כדלעיל. גמגום. אב"י העזר"י.
